תודעה עוזבת

ועכשיו זה.

* כן, אני יודע שסביר להניח שזה לא יעבור בסוף (בינתיים), אבל רבאק זה מתקרב.

רצה הגורל וארבעה אנשים שאין מנוס מלכנותם אלפא-בלוגרים מצאו לנכון לקשר לפוסט הקודם שלי (על מסודרים). בקנה המידה של בלוג צנוע כמו זה מדובר באירוע קוסמי כמעט הממלא את הלב בגאווה. אבל לו היה העניין מסתכם ביצר רהבתנות וברצון לנופף בקישורים האלה הייתי מסתפק בציוץ ששחררתי בעניין מוקדם יותר היום.
למרבה השמחה נדמה שיש גם מה […]

אחד הפוסטים הראשונים שנכתבו בבלוג הזה היה ביקורת על הפרק הראשון של מסודרים. כתבתי אז שאהבתי אותו, אבל היתה לי גם ביקורת על האופן הנלעג שבו הוצג הצד הטכנולוגי בסיפור ההצלחה של החבורה. אתמול, בפרק הפתיחה של העונה השנייה נדמה שהובהר סופית היחס המבטל של היוצרים לכל מה שאמור לעמוד בבסיס הסיפור שלהם (גם אם […]

יש עכשיו איזה דיבור ביקורתי על כל הנושא של “מדיה חברתית”. לא שאין לי מה להגיד בעניין, אבל רגע לפני שאזרוק גם את שני הסנט שלי פנימה (אם פייפל יעבוד כמו שצריך) אני מרשה לעצמי להיות קטנוני, ולו למראית עין, ולהזכיר לכולנו שאין כזה דבר מדיה חברתית.

ויש, לכאורה, קו אחד ארוך של סיבות ותוצאות שנמתח מהרגע שבו פשט אדם את עורו של דוב כדי להתמודד עם הקור ועד לעוד בוקר שבת שמתכלה במחזור נוסף של כביסות, קיפול ופיזור הבגדים לארונות.
ויש, לכאורה, הגיון אחד בלתי ניתן לערעור שמוביל מהנסיון של אותו אדם להכניס סדר בנהמות ובתנועות הידיים כדי להעביר מסר לחבריו אל […]

לא חשבתי שאכתוב על טוויטר.
לא רציתי לכתוב על טוויטר.
אחרי הכל כולם עושים את זה. לא בטוח בכלל שיש לי מה להוסיף. נעם יורן כתב אתמול על טוויטר ועל תכניות ריאליטי, וקלע להרבה דברים שתכננתי לכתוב בפוסט שעוד שוכב בטיוטות ושנרמז כאן. מצד שני יש גם הבדלים בין יורן לביני ואולי הפוסט ההוא עוד ראוי לו […]

חוק גודווין-שחר: ככל שדיון רשת המבקש למתוח ביקורת על תרבות הצריכה מתארך ההסתברות לאזכור של המטריקס שואפת ל-1.